חוברת למשקיע 28-4-2023.
הערה: בסוף המאמר עדכון אוגוסט 2023.
תקציר:
"דולר" הוא אמצעי לביצוע עסקות בין מוכרים וקונים. השימוש "בדולר" הוא מעין "ביטוח" למוכר שיקבל תמורה שיוכל להשתמש בה. אולם זה אינו הכרחי לביצוע עסקה. יש גם אפשרויות אחרות להבטיח את התמורה. למשל, "הבטחה" של בנק מרכזי לקנות מהמוכר מטבע זר (למשל רופיה הודית), שבו מתבצעת העסקה ולשלם לו במטבע מקומי (למשל ריאל סעודי). כמובן שהמוכר צריך להניח שיקבל תמורה מתאימה על ידי שימוש במטבע המקומי שיקבל מהבנק המרכזי "שלו". לכן, כאשר למוכר ולקונה יש ענין כלכלי בעסקה, צורת התשלום היא "נושא לדיון". יתכן גם שלא באמצעות "דולר". במציאות כיום זה אינו פשוט אבל אינו בלתי אפשרי. לכן, שימוש "בדולר" על ידי ארה"ב, כדי למנוע עסקות בידי מי שיש לו "מה למכור", יגרום ליצירת תחליף "לדולר" בבצוע עסקות. ככול שתהליך זה יתפשט ויתעצם, יהיה לחץ לעליה בשער הריבית הראלי בארה"ב. אם זו תהיה מגמה לטווח ארוך, זה יקטין פעילות כלכלית בארה"ב, יגרום להקטנת בסיס המסוי של פעילות כלכלית מקומית ולפגיעה ביכולת הראלית לפרעון חובות של ממשלת ארה"ב.
המאמר:
כאשר רוסיה מוכרת נפט לסין תמורת דולר אמריקאי, בבנק אמריקאי נוצר פיקדון דולרי, למעשה של תושב ברוסיה. (גם כאשר העסקה נעשית באמצעות בנק שאינו אמריקאי, אותו בנק צריך למעשה להחזיק פיקדון בדולרים בבנק אמריקאי.)
התושב הרוסי יכול להשתמש בפיקדון, למעשה בבנק אמריקאי, כדי לשלם עבור יבוא לרוסיה.
כלומר, בצורה זו עסקה בין רוסיה וסין, למעשה משתמשת בשירותים של בנק בארה"ב.
לכן, יש סיכון שהשלטון בארה"ב ימנע את ביצוע העסקה. כך גם כאשר רוסיה מוכרת נפט תמורת יורו. למעשה נוצר פיקדון ביורו של תושב רוסי במדינה בגוש היורו. גם במקרה זה יש אפשרות שהשלטונות בגוש היורו ימנעו ביצוע עסקה כזו.
המניעה יכולה להיות על ידי הטלת "סנקציות משניות". כלומר, לאסור על בנקים בארה"ב ובגוש היורו לעשות עסקות עם בנקים "זרים" שמאפשרים ביצוע עסקות בדולר/יורו עם תושב רוסיה. כלומר בנקים אלו לא יוכלו להחזיק בפיקדונות דולריים בארה"ב וביורו במדינות גוש היורו, בהקשר של עסקות עם רוסיה.
(הערה: הם יכולים בכלל לאסור כול עסקה עם מדינה שממשיכה לסחור עם רוסיה. הסיכון בזה הוא, שאם מדינות גדולות תסרבנה להישמע לתכתיב כזה, תגרם התמוטטות מהירה של הפעילות הכלכלית והפיננסית בעולם. אולם אין לשלול פעולה כזו על ידי פוליטיקאים שרואים “שמודל הסנקציות” אינו משיג את מטרתו – חילופי שלטון ברוסיה/ בסין/ באיראן/בצפון קוריאה ועוד.)
נניח כעת שרוסיה תמכור נפט לסין תמורת מטבע סיני – יואן. במקרה כזה נוצר פיקדון של תושב רוסיה ביואן בבנק בסין. תושב רוסי יוכל לייבא מוצרים מסין ולשלם תמורתם באמצעות הפיקדון בבנק בסין. או שבעל הפיקדון הרוסי ימכור את המטבע הסיני לאחר שרוצה לייבא סחורות מסין. למשל לתושב הודו שימכור סחורות לרוסיה וייבא סחורות מסין.
במקרה כזה, העסקות נעשות במטבע סיני במקום בדולר אמריקאי. כולם מרוצים. ההנחה היא שלא סין ולא הודו אוסרות על ביצוע עסקות עם רוסיה. אין צורך בשירותים של בנק אמריקאי לביצוע העסקות.
נניח שסין תקנה נפט מערב הסעודית ותשלם ביואן סיני. לתושב ערב הסעודית יהיה פיקדון בבנק בסין. הוא יוכל לייבא מוצרים מסין או למכור את הפיקדון לאחר שרוצה לייבא מסין ובתמורה לכך לקנות ממנו סחורות. למשל לקנות מאיראן שטיחים לארמונות בערב הסעודית ואיראן תקנה טלפונים מסין.
כאשר יש תחליף לסחורות ושירותים (סוג וכמות) שנמכרים על ידי מדינות שמשתתפות "במודל סנקציות", סביר שהוא לא ישיג את התוצאות המיוחלות על ידי מטילי סנקציות.
אחרי שארה"ב ומדינות השוק המשותף העבירו חלק גדול/רוב מפעילות תעשייתית למדינות אחרות (בעיקר באסיה), סביר שיש מעט מוצרים ושירותים שניתנים על ידי"המערב" שאין להם תחליף. סביר שלרבים מהם אפשר ליצור תחליף בתקופה קצרה יחסית.
מאידך צריך לזכור שגם "למערב" יש תלות במוצרים ממדינות אחרות, בייחוד באנרגיה, מתכות תעשייתיות. לכן, אין אפשרות שסנקציות "מטורפות" שתוטלנה על "כולם" מחוץ "למערב", לא תגרומנה לקרבנות כלכליים "במערב" שיסכנו פוליטית את מטילי הסנקציות. כמובן שגם עלולות למוטט מערכת פיננסית/כלכלית שמבוססת על חובות עצומים של שלטונות "לציבור". חובות שאפשר היה להגדיל אותם רק כאשר יש סחר חופשי עם מדינות מחוץ "למערב" ובנקים מרכזיים "במערב" יכלו ליצור כמות “אינסופית” של דולרים/יורו.
זה מסביר את "הפניקה" של פוליטיקאים בארה"ב, חברי קונגרס, מאפשרות למשל שברזיל, שומו שמיים, תמכור נפט ותבואות תמורת מטבע שאינו דולר אמריקאי. כך מצהיר/מציע נשיא ברזיל. גם ארגנטינה מצטרפת "לתנועת השחרור מהדולר". תייבא מוצרים מסין תמורת תשלום ביואן סיני. הסכום נמוך יחסית- שווה ערך ל-15 ביליון דולרים בשנה. למה זה חשוב לסין? שהיא תוכל לייבא תבואות מארגנטינה תמורת תשלום במטבע סיני. חשוב לסין להבטיח מקור ליבוא תבואות ממדינות אחרות, מלבד מארה"ב. אלו הן בעיקר ברזיל, ארגנטינה ורוסיה.
בביקור שלו בסין, אמר נשיא ברזיל:
Every night I ask myself why all countries have to base their trade on the dollar
Why can’t we do trade based on our own currencies? Who was it that decided that the dollar was the currency after the disappearance of the gold standard
“מי החליט"?
החליטו ביליוני אנשים בעולם שעושים עסקות כלכליות/פיננסיות בין מדינות ובתוך מדינות. “ההחלטה" מבוססת על הנחה שתמיד יש "מישהו" שמוכן לבצע עסקה כלכלית/פיננסית תמורת דולר אמריקאי. כמו כן ההנחה, שלפחות בזמן הקצר, נשמר הערך הכלכלי של דולר אמריקאי לצורך ביצוע עסקות.
אבל "שמירת ערך", פירושה גם שהשלטונות בארה"ב אינם "מקפיאים" את היכולת של אלו שיש להם דולרים, לבצע עסקות כלכליות/פיננסיות. שהרי "הקפאה" כזו פירושה שלא נשמר הערך הכלכלי של דולרים עבור אנשים מסוימים.
כמו כן "שמירת ערך" פירושה שמותר לבצע עסקות עם כול מי שיש לו דולרים. שהרי אם אסור לבצע עסקות עם אנשים מסוימים, גם אם יש להם דולרים, אז לא נשמר הערך הכלכלי של דולרים.
אז אנשים בעולם מחפשים "מטבע אחר" לביצוע עסקות.
בייחוד אלו שיש להם מה למכור – מוצרים/שירותים בכמויות גדולות. בייחוד מוצרים שתמיד יש להם ביקוש גדול בכול מקום בעולם – כמו אנרגיה, מזון, מוצרים תעשייתיים.
התמריץ כעת להחליף את הדולר האמריקאי במסחר בין מדינות נגרם על ידי מודל הסנקציות. (אם יהיה בארה"ב תהליך אינפלציוני ממושך – לפחות 4-5 אחוזים בכול שנה – גם זה יהיה תמריץ להחלפת הדולר).
כול עוד הסנקציות מוטלות על מדינות קטנות יחסית מבחינה כלכלית (איראן, צפון קוריאה, בעבר עיראק וסרביה), אלו אינן יכולות להגיב בצורה שתגרום "לקרבנות" אצל מטילי הסנקציות. אבל כאשר הן מוטלות על מדינות כרוסיה וסין (סנקציות ישירות) ומאיימים להטיל סנקציות משניות על מדינות כהודו, ערב הסעודית, ברזיל, טורקיה ועוד, זה ממריץ מדינות להחליף את השימוש בדולר (וביורו) במסחר בין מדינות.
אז מה?
ראשית, ייתכן מצב שבו ארה"ב ומדינות השוק המשותף לא תוכלנה לבצע עסקות עם מדינות אחרות, שמשתמשות במטבע אחר מלבד דולר/יורו, לבצוע עסקות. שהרי יהיה צורך "במטבע אחר" לבצוע עסקות איתן. מנין יהיה להן "מטבע אחר" אם הן תסרבנה לעשות עסקות עם מדינות שהמטבע שלהן משמש לעסקות? למשל, “בגלל סנקציות".
תופעה כזו עלולה לגרום לירידה בפעילות כלכלית, ביחד "עם אינפלציה". זאת בגלל עלייה בעלות ביצוע עסקות. זה קיים כבר כעת במדינות באירופה שמייבאות נפט ומוצריו ממדינות במפרץ הפרסי ומהודו במקום מרוסיה. (רוסיה מוכרת נפט להודו, הם מוכרים אותו בצורה של "מוצרי נפט" למדינות באירופה. ערב הסעודית מייבאת דיזל מרוסיה (עד כה בכמות קטנה) ומוכרת דיזל למדינות באירופה.)
שנית, כאשר נעשות עסקות רבות "במטבע אחר", אין צורך להחזיק ביתרות נזילות בדולר/יורו, כמו שנדרש כאשר כול העסקות נעשות בדולר/יורו. זה יקטין את ההיצע של "חיסכון לזמן קצר" בדולר/יורו.
שלישית, במצב כזה גם אין סיבה להחזיק חיסכון לטווח ארוך ביתרות נזילות/בטוחות בדולר/יורו כמו בתקופה שבה כול העסקות נעשות בדולר/יורו. זה מקטין את ההיצע של חיסכון לטווח ארוך בדולר/יורו.
התוצאה? עלייה בשער הריבית הראלי במדינות שבהן בנקים מרכזיים יכולים "ליצור" כמות אינסופית של דולר/יורו על ידי "כמה קליקים במקלדת של מחשב". דהיינו בארה"ב ובמדינות גוש היורו.
ואז? ירידה במחירי נכסים, בתעסוקה במדינות אלו. סביר שגם "באורך החיים הפוליטי" של פוליטיקאים במדינות אלו. הם לא יוכלו "לפתור" כול משבר כלכלי/פיננסי על ידי "כמה קליקים במחשב".
אז מה הם עושים? מאיימים על "כולם". למשל, שרת החוץ של גרמניה, מנהיגת הירוקים בגרמניה, אחרי שביקרה בסין, הביעה זעזוע ממה "שמצאה שם". סביר מזה שאמרו לה בדרך הסינית המנומסת, "אל תבלבלי לנו במוח". הממונה על יחסי החוץ של השוק המשותף "שהודיע" לסין שהיא "חייבת להתנהג.. אחרת…”. אחרת מה? הם לא יוזמנו לכנס בבריסל?
נזכיר: חברות רכב גרמניות מוכרות בסין יותר מכוניות מאשר בגרמניה! זה אינו מפריע לשרת החוץ של גרמניה לאיים על סין שלא תעז "לעשות כך וכך" בטייוואן. למה לא? אם מצביעים בשבילה, אז מה אכפת לה, אם חברות רכב בגרמניה תפשוטנה את הרגל? הרי ממילא הן תיכחדנה, כאשר היא ("הירוקים") תכפה עליהן לייצר/למכור רק מכוניות חשמליות. או אולי הן תעברנה את כול המפעלים שלהן לסין. כך כבר מסתמן מהסכומים שהן משקיעות במפעלים בסין לעומת ההשקעות במפעלים בגרמניה.
החלפת הדולר במסחר בין מדינות תלויה בנכונות של יצואנים לקבל תמורה "במטבע אחר". אי אפשר לכפות "נכונות" כזו, אם רוצים להימנע מהתערבות ממשלתית בהחלטות עסקיות. אפשר ליצור תנאים "שממריצים" “נכונות" כזו.
למשל ביצוא של נפט על ידי "חברות ממשלתיות". נפט מרוסיה, מאיראן, מערב הסעודית, מברזיל, מוונצואלה ועוד. למשל, יצוא נפט לסין תמורת מטבע סיני. זאת בהנחה שתמיד יש מה לקנות מסין תמורת מטבע סיני.
מאידך, נכונות למכור מוצרים למדינה מסוימת תמורת המטבע המקומי שלה. למשל נפט רוסי להודו תמורת מטבע הודי. זאת בהנחה שתמיד יש מה לקנות מהודו. אם לא ברוסיה, אז במדינה אחרת שמייבאת מוצרים מהודו ושלה אפשר למכור מטבע הודי ולייבא ממנה מוצרים.
ידוע שכאשר יש צורך ותמריץ הגיוני, אנשים עושים מה שנדרש כדי לשרוד ומה שהגיוני מבחינה כלכלית. זה לוקח זמן, אבל זה קורה.
כמו שנאמר למעלה, התוצאה תהיה עלייה בשער הריבית הראלי "במערב" והתוצאות הכלכליות/פיננסיות מכך.
בתחום הצבאי אומרים: “מי שמגן על הכול, אינו מגן על כלום". כך גם בהטלת סנקציות: מי שמטיל סנקציות על "כולם", אינו מטיל סנקציות על אף אחד.
עדכון אוגוסט 2023.
בכנס האחרון של ארגון BRICS הוצע לשש מדינות להצטרף אליו, בהן ערב הסעודית, איחוד האמירויות ואיראן. למעשה הולכות ונוצרות שתי קבוצות של מדינות: מטילות סנקציות לפי הוראה של ארה"ב, ואלו שעליהן מוטלות סנקציות ו/או אינן משתתפות בהטלת הסנקציות. ככול שקבוצה אחרונה זו גדלה ומתאפינת בעוצמות כלכליות, "מודל הסנקציות" מחוסל/מאבד מהאפקטיביות שלו להשיג יעדים פוליטיים/כלכלים. אז מה נשאר? הכוח הצבאי של ארה"ב לכפות את רצונה על "הלא נחמדים". אולם כאשר לאלו יש אפשרות להשמיד את ארה"ב בתוך ימים ספורים – נשק גרעיני – אז סביר שיהיה קשה מאד לקבל החלטה על הפעלת כוח צבאי בידי ארה"ב כדי להשיג מטרות פוליטיות/כלכליות. הצורך בקבלת החלטה כזו עלול להתעורר כבר בתוך 4-6 חודשים.
יש "מומחים" "במערב" שטוענים "הם לא יעזו" – להשתמש בנשק גרעיני נגד ארה"ב. אולם טעון כזה כדי להמריץ קבלת החלטה "במערב" לפעילות צבאית נגד "הלא נחמדים", יכול גם לשמש את "הלא נחמדים" כדי לקבל החלטה לפעול צבאית נגד "המערב". השאלה אינה אם "יעזו", אלא אם יש "יכולת". כול השאר אלו "קשקושים" של "מומחים מטעם עצמם".