חוברת למשקיע 6-8-2023.
תחילה תמונה "משונה". נחזור אליה בהמשך הדברים.
איש/אישה קונים חפיסת סיגריות שעליה מוטבעת אחת מההודעות בתמונה למעלה.
למה הם עושים זאת? הם אינם "מבינים" מה עלול לקרות כתוצאה "מהפעולה" שלהם? הם אינם מקבלים החלטות הגיוניות – רציונליות?
בכול ההודעות "המזהירות" האלו חסר מרכיב של "זמן" – מתי זה יקרה. בעוד 3 חודשים? בעוד 3 שנים? בעוד 30 שנים?
כמו כן חסר הקשר הברור והוודאי בין קבלת ההחלטה – עישון – “והארוע" שמזהירים ממנו.
“פוגע בבריאות הילדים"? כך גם זלילה של ממתקים וחוסר פעילות גופנית.
“שבץ מוחי ומחלות לב" – קורה גם לאלו שאינם מעשנים.
“אימפוטנציה" – כך גם כדורים נגד דיכאון.
“מחלות ומוות בטרם עת" – כך גם עלייה להר האוורסט ומעבר רמזור באור אדום.
“מקרי סרטן הריאות" – כמה מהמעשנים חולים בסרטן ריאות?
כלומר, אין קשר בלעדי וודאי בין עישון "והארוע". כמו כן לא ברור מתי יקרה "הארוע".
אז אנשים שונים נוטים לפרש אזהרות אלו לפי מה שנוח להם. זו אינה פעולה חסרת הגיון מבחינתם. במבחן הנוחות שלהם, התנהלות ביום יום – הם מעדיפים לעשן.
אולם נניח שהאזהרה הייתה "עישון גורם למוות בתוך 5 דקות".
במקרה כזה, סביר שיצר ההישרדות אצל אנשים, היה מונע מהם פעולה שתסתיים מידית באי הישרדות שלהם.
מה לזה ולמטרת המלחמה שתהיה בין רוסיה וסין לארה"ב?
סנטורים וחברי בית נבחרים בארה"ב כמו גם הממשל (בבית הלבן), מצהירים שהם יאבקו למען ערכים דמוקרטים. היכן? בטייוואן. באוקראינה. במדינות שחברות בברית נאטו.
יפה.
מה יקרה להם – למשפחות שלהם – למקום המגורים שלהם – לנכסים שלהם – לציבור הבוחרים שלהם… – אם "יכשל המאבק" בטיוואן – באוקראינה – במדינות הבלטיות…
כלום. כמו שהוכח אחרי כישלון "המאבק" בוויטנאם – באפגניסטן – בסוריה.
נכון שהיו אבדות בנפש – פצועים – אפילו רבים בוויטנאם, אבל "מבחינה לאומית" בארה”ב, זה היה כמו "מכה קלה בכנף". זה לא היה כרוך באפשרות של "שואה לאומית".
להפך, הוכח במלחמות בקוריאה ובווייטנאם, שכאשר הם היו צריכים לקבל החלטה שעלולה לגרום "לשואה לאומית" – שימוש בנשק גרעיני – התקבלה החלטה הגיונית – רציונלית. “לסיים עניין" ולהמשיך הלאה. בקוריאה הסכם להפסקת אש (עם התוקפן). בווייטנאם – לעלות על האוניות ולהפליג הביתה. דבר דומה בסוריה – לא לפעול צבאית נגד צבא רוסי שבא "להציל את הרודן אסד".
המטרה של מלחמה בין רוסיה וסין לארה"ב תהיה לאלץ את "מקבלי החלטות" בארה"ב לקבל "החלטות הגיוניות – רציונליות".
כיצד?
על יד כך שבדומה למה שקרה בקוריאה ובוויטנאם , הם יצטרכו לבחור בין קבלת החלטה שעלולה לגרום "לשואה לאומית" בתוך 5 דקות או "לסיים עניין".
כיצד?
על ידי כך שבעימות צבאי של רוסיה וסין עם ארה"ב באירופה ובאסיה (ביחד), יגרמו לצבא ארה"ב עשרות אלפי אבדות בכול חודש, במשך 3-5 החודשים הראשונים לעימות כזה.
כיוון שארה"ב כעת מחזיקה כמאה אלף חיילים באירופה ומספר דומה באסיה – ביפן, בדרום קוריאה, בפיליפינים ובקבוצות לחימה של נושאות מטוסים, 20 אלף אבדות בחודש במשך 3-5 חודשים, הוא מספר אפשרי מסדר כוחות כזה.
אחרי 3-5 חודשים כאלו, השלטון בארה"ב יאלץ לגייס מאות אלפי אזרחים – מכוח "המילואים" והמשמר הלאומי של מדינות בארה"ב ולשלוח אותם להילחם עבור "ערכים דמוקרטים" באסיה ובאירופה. זאת בידיעה של המשפחות שלהם, שרבים מהם לא יחזרו "שלמים" כבר בתוך 3-5 חודשים.
במצב כזה, מיליוני בוחרים/בוחרות בארה"ב יהיו "המעגל הראשון" של נפגעים מעימות צבאי כזה. אלו שעלולים לגייס אותם – אלו שייפגעו – והמשפחות שלהם.
יתחילו לשאול סנטורים וחברי בית נבחרים: “בשביל מה ועד מתי?”.
ועוד שאלה: "יהיה לזה סוף?”
זו תהיה בעיה פוליטית/חברתית ולא בעיקר בעיה צבאית.
כמו שקרה במלחמת קוריאה ובמלחמת ווייטנאם, "מקבלי החלטות" עלולים להיות במצב שבו יצטרכו לבחור בין "לסיים עניין" או להשתמש בנשק גרעיני כדי "לסיים עניין".
החלטה של "מקבלי החלטות" בארה"ב להשתמש בנשק גרעיני נגד רוסיה וסין, פרושה "מוות בתוך חמש דקות". שלהם ושל כול האומה. זה אינו כמו החלטה לשלוח עוד מאות אלפי חיילים להילחם באירופה/אסיה.
כלומר, יצטרכו לקבל החלטה הגיונית – רציונלית! לא סיסמאות/פעולות שלא תגרומנה "למוות בתוך חמש דקות". דהיינו "להמשיך לעשן".
פה נציין עובדה שהחלטה "להמשיך לעשן" , עלולה לגרום לנזק פוליטי עצום לנשיא ביידן ולמפלגה הדמוקרטית – בייחוד בשנת בחירות.
ידוע הוא שכמעט כול הבוחרים/בוחרות מקרב אפרו – אמריקאים (כושים) בארה"ב נוהגים להצביע – אם הם מצביעים בבחירות – עבור המפלגה הדמוקרטית. הממשל של הנשיא ביידן – שכיהן כסגן נשיא בתקופה שבה מר אובמה היה נשיא ארה"ב – מודע לכך והדבר מתבטא במנויים למשרות בממשל זה. למשל, שר ההגנה וכעת גם יו"ר המטות המשולבים. ולזכור את סגנית הנשיא ואת דוברת הבית הלבן. כולם אנשים/נשים ראויים/ראויות.
מה שפחות ידוע הוא, שכיום יותר מעשרים אחוזים מהמשרתים ביחידות צבא "הקרקע" של ארה"ב הם כושים. כך גם בכוח "המילואים" שמורכב מיוצאי צבא לשעבר. זאת לעומת חלקם בכלל האוכלוסיה בארה"ב, כ-12 אחוזים. סביר שהסיבה לכך היא בעיקר כלכלית.
לכן, במקרה של עימות צבאי עם רוסיה וסין, חלק גדול מהנפגעים יהיו ממוצא כושי. כך גם מקרב האזרחים שיגויסו כדי להישלח להילחם באירופה ובאסיה. שיהיה "בהצלחה" למפלגה הדמוקרטית במקרה כזה בשנת בחירות.
שיקול פוליטי כזה יכול לאלץ "מקבלי החלטות" לבחור בין שימוש בנשק גרעיני לבין "לסיים עניין" כמו שעשו בווייטנאם. יצטרכו לקבל החלטה הגיונית – רציונלית.
כאמור מקודם זו תהיה מטרת מלחמה בין רוסיה וסין לארה"ב.
“האומללים של מקנמרה".
מר מקנמרה המנוח, לשעבר מנכ"ל חברת פורד, כיהן כשר ההגנה של ארה"ב במלחמת ווייטנאם בתקופת נשיאותו של מר ג’ונסון המנוח.
בתקופה שבה צבא אמריקאי שהה בדרום ווייטנאם – עד תחילת שנת 1973 – היה נהוג גיוס חובה לצבא. נזכיר – “בשיא" מספר החיילים האמריקאים בווייטנאם הגיע לכחמש אלף חיילים.
הגיוס נעשה בצורה של "הגרלות" של תאריכי לידה – כך נקבע מי יהיו המגויסים במכסות חודשיות שהגיעו בשיאן קרוב ל-40 אלפי מגויסים בכול חודש.
כמובן שהיו "חריגים" שלא גויסו – כמו סטודנטים ושחקני פוטבול מקצועיים. כך גם כאלו שבחור לשרת במשמר לאומי של מדינות – כמו הנשיא בוש (הבן). (אביו הנשיא בוש שירת כטייס בחיל האוויר של ארה"ב במלחמת העולם השנייה.)
כמו כן תקופת השירות של חיילים אמריקאים בדרום ווייטנאם הוגבלה לשנים עשר חודשים.
ככול שגדל הצורך במגויסים חדשים, גדל הקושי למצוא מועמדים "כשירים מבחינה מנטלית" לגיוס לפי אמות מידה של הצבא האמריקאי.
אז שר ההגנה המנוח מקנמרה הגה תוכנית לגיוס "לא כשירים" וטען שהשירות בצבא ,ישפר את היכולות המנטליות שלהם. המטרה הייתה לגייס מאה אלף אנשים כאלו בשנה.
אלו נודעו "כאומללים של מקנמרה". (הבטוי באנגלית שמתייחס לאנשים אלו אינו אתי ואנו נמנעים מלהשתמש בו. האמת הא שהם היו "אומללים". “מודל פורסט גאמפ".)
בסה"כ גויסו כשלוש מאות וחמישים אלף אנשים כאלו. מספר החללים מקרבם היווה כעשרה אחוזים ממספר החללים בצבא ארה"ב שהיה כ56 אלפי הרוגים.
מה זה מראה לנו? שבמלחמות "לא פופולריות" למען "ערכים דמוקרטים", שמתנהלות רחוק משטחה של ארה"ב – בלי שהייתה התקפה על שטחה של ארה"ב – לפוליטיקאים בארה"ב יש קושי להמשיך לשלוח מאות אלפי חיילים למרחק של אלפי ק"מ מארה"ב. בייחוד כאשר עשרות אלפי חיילים אמריקאים נהרגים במלחמות כאלו, כמו שהיה במלחמת קוריאה ובמלחמת ווייטנאם.
בייחוד כאשר "לא ראוים את הסוף למלחמה".
אז נאלצים לקבל החלטות הגיוניות – רציונליות. ולא סיסמאות של פוליטיקאים.
חזרנו לתמונה בתחילת קטע זה.
חיל הנחתים של ארה"ב – יחידות עילית של צבא ארה"ב – אמורות לפעול בעיקר באזורים שמצריכים "גישה מהים". ברור שאינן מוגבלות למקומות כאלו. אבל בכול מקרה, אמורות להיות "בחוד החנית" של צבא ארה"ב. זו המסורת.
לפי דיווחים מהעת האחרונה, מפותחים אמצעי שיגור של טילים למרחקים של 1000 – 2000 ק"מ עבור חיל הנחתים של ארה"ב. הכוונה למשגרים שמוצבים "על היבשה". אלו בדומה למשגרים שמותקנים על אוניות של הצי האמריקאי.
נראה משונה. חיל הנחתים של ארה"ב מתכונן לנהל מלחמות טילים ממרחקים של אלפי ק"מ? הם לא יהיו "בחוד החנית" בקוי החזית?
זה לא משונה, לאור דבריו של מפקד בכיר לשעבר של חיל הנחתים שאמר שצריך לשנות את "המודל" להפעלת חיל הנחתים.
לדבריו "תורת הלחימה" לפיה ספינות מביאות אותם ליעד, כמו במלחמת העולם השנייה, אינה רלבנטית כיום. זאת בגלל שספינות אלו תושמדנה עוד לפני שתגענה ליעד שאמור להיכבש על ידי יחידות של חיל הנחתים. זאת במלחמה נגד סין/רוסיה. בייחוד באוקינוס השקט.
אז מה נשאר? לנהל מלחמת טילים.
טילים שמשוגרים מהיבשה, יש להציב אותם "ביבשה" במקום כלשהו. רצוי סמוך לסין/רוסיה באוקינוס השקט.
לצורך זה נדרשים "מתנדבים" שיהיו מוכנים שטילים כאלו יוצבו בשטחם. למה "מתנדבים"? כיוון שסביר שסין/רוסיה יתקפו בטילים מקומות אלו – לא רק היכן שמוצבים טילים כאלו – אלא בכול השטח של מדינות אלו.
פה אנחנו חוזרים לתמונה שלמעלה. “המתנדב" האחרון למטרה זו הוא הנשיא הנוכחי של הפיליפינים, “הנסיך" מרקוס. מדוע "נסיך"?
הוא בנו של שליטה לשעבר של הפיליפינים, מרקוס, שתואר כדיקטטור מושחת ששלט בחסותה של ארה"ב עד שנאלץ לגלות מהפיליפינים ביחד עם אשתו שנודעה באוסף הנעלים שלה. “הנסיך" חונך "במערב" ואחרי שזכה בבחירות לנשיאות – חידש את הקשרים ההדוקים עם צבא ארה"ב. זאת גם על ידי מתן "רשות זמנית" להקים בסיסים של צבא ארה"ב בפיליפינים.
זאת לעומת הנשיא שקדם לו – דוארטו – שניסה להקטין את הקשרים עם ארה"ב ולהגדיל אותם עם סין. הוא האישיות שאיתה נפגש נשיא סין – ראו בתמונה למעלה.
בשביל מה? למה?
בגלל שהטכנולוגיה היום אינה הטכנולוגיה של מלחמת העולם השנייה ומה שהיה אפשרי במלחמת העולם השנייה, אינו אפשרי כיום. את זה ילמדו תושבי הפיליפינים במקרה של עימות צבאי בין סין וארה"ב.
נסביר.
נתחיל בממלכת דנמרק. לא. לא התבלבלנו.
כפי שאפשר לראות במפה למטה, לדנמרק יהיה תפקיד חשוב בעימות צבאי בין רוסיה ומדינות ארגון נאטו.
דנמרק – כמו גם שוודיה, נורבגיה וגרמניה – יכולה למנוע תנועה של ספינות רוסיות אל מחוץ לים הבלטי – לתוך האוקינוס האטלנטי.
בעבר אפשרות כזו הייתה מרכיב חשוב באסטרטגיה צבאית. זאת בגלל שבטכנולוגיה שהייתה בעבר, רוסיה במקרה כזה, לא הייתה יכולה לעשות "כלום" לדנמרק (לשוודיה, לנורבגיה ולגרמניה.)
בטכנולוגיה כיום, אם דנמרק תהיה מעורבת בעימות צבאי עם רוסיה, זו תוכל להשמיד את כול הנמלים בדנמרק (בשוודיה, בנורבגיה ובגרמניה) ולמנוע תנועה של אוניות לדנמרק. כמו גם להשמיד את כול תחנות הכוח בדנמרק ואפילו את הארמון של מלכת דנמרק.
כלומר, כאשר קיימים טילים לטווח של 1000- 5000 ק"מ, אין אפשרות למעורבות צבאית בעימות עם אויב, בלי שאויב שיש לו יכולות כאלו, יפגע "במעורב". לכן, ספק אם יש ערך רב "לתורה צבאית" מהעבר.
מה תעשה דנמרק אם רוסיה תתקוף אותה בטילים? אין לה אפשרות לתקוף את רוסיה בטילים – היא רחוקה. היא צריכה לסמוך על הבטחות של פוליטיקאים – מארה"ב- מבריטניה – מצרפת, שהם יגנו עליה.
כיצד יגנו עליה? הרי ברור שלא ניתן לסכל מתקפות של טילים שנעים במהירות של 10 ויותר ממהירות הקול. אז מה תהיה ההגנה? שמדינות אלו תשגרנה טילים למרחק של אלפי ק"מ לרוסיה?
פה קיים קושי "קטן". בעוד שרוסיה יכולה לשגר טילים נושאי ראש קרב קונבנציונלי לדנמרק (ושכנותיה) בלי לחשוש שהיא תגיב בשיגור טילים אליה, אם ארה"ב – בריטניה – צרפת, תשגרנה טילים לעומק רוסיה – זו עלולה להגיב מייד בשיגור טילים נושאי ראש נפץ גרעיני.
מדוע? כיוון שהמערכות הרוסיות לאיתור טילים, אינן יכולות לזהות האם אלו טילים נושאי ראש נפץ קונבנציונלי או ראש נפץ גרעיני. ההנחה התפעולית ברוסיה היא, שזו מתקפה גרעינית מצדן של ארה"ב – בריטניה – צרפת ( או מדינות באירופה בהן מאכסנים פצצות אטום של ארה"ב.)
ואז? נגמר הסיפור. לא בעוד שנים, אלא "בעוד חמש דקות”.
זה יחייב "מקבלי החלטות" לקבל החלטות הגיוניות – רציונליות. או ש…
ייתכן שאפשרות כזו מסבירה מדוע שר ההגנה של דנמרק נזקק לתקופת "רגיעה" של ששה חודשים לפני שלאחרונה חזר למלא את תפקידו. הוא עלול להצטער שלא המשיך "ברגיעה".
בחזרה לפיליפינים.
במפה למטה אפשר לראות את מה שנקרא "שרשרת האיים הראשונה" “שחוסמת" את המוצא של ספינות מסין לאוקינוס השקט. השטח באדום זו סין.
“השרשרת מתחילה "בצפון" באיי יפן, משם כוללת את טייוואן וממשיכה "לדרום" לאיי הפיליפינים. בהמשך יש את מלזיה ואת אינדונזיה, שביניהן נמצא גם "מעבר מלקה", שמשמש נתיב שיט עיקרי בין מדינות במזרח אסיה – סין – דרום קוריאה ויפן – גם הפילפינים לאוקינוס ההודי וממנו למפרץ הפרסי – ייבוא נפט.
לצורך "הגנה על טייוואן" לארה"ב יש בסיסים צבאיים בדרום קוריאה, ביפן וכעת גם בצפון הפיליפינים. המרחק בין מנילה בירת הפיליפינים לטאיפי בירת טאיוואן, הוא כ-1200 ק"מ. כלומר, מתאים לאמצעי שיגור יבשתיים של חיל הנחתים של ארה"ב. המרחק לערים גדולות בחוף הדרומי של סין הוא עד כאלפיים ק"מ. דהיינו מתאים לשימוש חיל הנחתים של ארה"ב.
מה המשמעות?
"שהנסיך" מרקוס "נידב" את הפילפינים לספוג מטחי טילים מסין (ורוסיה) במקרה של עימות צבאי בין סין ורוסיה לארה"ב. כמו שיקרה ביפן ובדרום קוריאה.
כיצד תגיב האוכלוסיה בפילפינים במקרה כזה?
על כך דברו נשיא סין והנשיא לשעבר של הפילפינים?!
האם "הנסיך" כמו אביו ימלט לארה"ב – עם/בלי אוסף של נעלים?
כלומר, בטכנולוגיה כיום, אין אפשרות שלא "לספוג" הפצצות, כאשר מעורבים בעימות צבאי. גם כאשר נמצאים במרחק של אלף -אלפיים ק"מ. אין צורך במפציצים עם טווח טיסה של אלפי ק"מ לצורך זה. זה ייתכן בשיגור מהיבשה, מהים וגם מהאוויר ממטוס שטס לטווח של אלף ק"מ ואז משגר טיל לטווח של אלף – אלפיים ק"מ.
הידיעה זו רלבנטית גם אם מישהו במלזיה – אינדונזיה, “יתנדב" לחסום את מצר מלקה, לתנועת אוניות לסין. במקרה כזה הם "יספגו" וגם לא תהיה תנועת אוניות לדרום קוריאה וליפן.
מפקד חיל הנחתים ידע את מה שהוא אמר – תשכחו מתורות הלחימה של מלחמת העולם השנייה.
מי שלא ישכח – יעבור "קורס" מהיר ללימוד הנושא מחדש.
זה הקשר בין ממלכת דנמרק "לנסיך" בפיליפינים.