חוברת למשקיע 14-5-2023.
תקציר: האם צבא ארה"ב מיועד למלחמה או "להרתעה"? למרות תקציב ביטחון עצום, יש עובדה פשוטה – לצבא האמריקאי אין אפשרות "להגן" על הציבור בארה"ב מפני אפשרות של השמדה מוחלטת. על ידי רוסיה ובקרוב מאד גם על ידי סין. הם אפילו אינם מנסים ליצור חזות כאילו הם יכולים לעשות זאת. גם באתר של משרד ההגנה של ארה"ב שבו מוצגות היכולות של ארה"ב לשימוש בנשק גרעיני, הם מבליטים את "ההרתעה" ולא את "ההגנה". אולי צריך לשנות את השם ל"משרד ההרתעה". אבל מלבד זה קיים גם "קו טלפון לתיאום בטחוני" כדי למנוע התנגשות שתגרום להשמדה כללית. אבל המודל הזה של "תיאום בטחוני" הוא חסר היגיון והוא לא יכול להתקיים לאורך זמן. קיים שוני בגישה של רוסיה/סין למודל של "תאום בטחוני", לעומת הגישה של ארה"ב. הגישה של ארה"ב היא, שאין זה משנה מה צורת היחסים הכללית בין ארה"ב לרוסיה/סין, עד כמה הם גרועים, עדיין יתקיים "תיאום בטחוני". אבל הנחה כזו אינה קיימת בהכרח אצל רוסיה/סין. כלומר, יתכן מצב שהן לא תעננה לצלצול הטלפון. מדוע? כדי להכריח את "מקבלי ההחלטות" בארה"ב לבחור בין אפשרות הרת גורל לבין שנוי ההתנהלות שלהם.
המאמר:
בהרבה מדינות יש "משרד הגנה". (Defense). אין בהן "משרד התקפה". בישראל יש "צבא הגנה" ו"משרד ביטחון".
גם בארה"ב קיים "משרד הגנה" (ידוע כפטנגון). הגנה ממי? מישהו שיפלוש לשטחה של ארה"ב? מישהו שיתקוף בסיסי צבא אמריקאי שנמצאים מחוץ לארה"ב?
היו מקרים "שמשרד ההגנה" של ארה"ב "הופעל" אחרי שבוצעו תקיפות בשטחה של ארה"ב. הדוגמה הבולטת היא התקיפה של יפן את הבסיסים הצבאיים של ארה"ב באי הוואי בשנת 1941. דוגמה מהעת האחרונה, היא תקיפת ארגון אלקאידה את מגדלי התאומים בניו יורק ואת בניין הפנטגון בוושינגטון.
בשני מקרים אלו, ארה"ב הכריזה מלחמה על התוקפים ויצאה למערכה צבאית נגדם.
אולם במקרים רבים אחרים "משרד ההגנה" האמריקאי הופעל לא בגלל שהיו תקיפות אויב בשטחה של ארה"ב, אלא כדי "להגן" על "ערכים" – דמוקרטים – ליברלים ועוד. כך היה במלחמת קוריאה. במלחמת ווייטנאם. בשתי מלחמות בעיראק. בפלישה לפנמה. בהפצצות על סרביה. בהפצצות על סוריה/לוב. גם בהצטרפות לבריטניה וצרפת במלחמת העולם הראשונה. במלחמת העולם השנייה, גרמניה הכריזה מלחמה על ארה"ב, כחלק "מהמחויבות" שלה בהסכם עם יפן.
בהחלו ייתכן שבכול מקרים אלו, היו סיבות נאצלות "להפעלת משרד ההגנה" של ארה"ב.
אולם צריך לזכור שבכול המקרים שבהם "משרד ההגנה" הופעל כדי "להגן על ערכים" (ולא אחרי תקיפות בשטחה של ארה"ב), “מקבלי ההחלטות" בארה"ב, לא ניצבו בפני אפשרות שבגלל החלטה שלהם, ארה"ב עצמה תושמד בתוך ימים ספורים.
תהיינה אבדות במלחמות שנערכות במרחק של אלפי ק"מ משטחה של ארה"ב. ייתכן שהמלחמות תמשכנה הרבה שנים. אבל לא תהיה סכנה קיומית לציבור בארה"ב (“ולמקבלי ההחלטות"). וזאת בתוך כמה ימים/שעות "מקבלת החלטות".
מציאות/אפשרות זו מסבירה מדוע מרכיב עיקרי של "מדיניות הביטחון" של ארה"ב הוא "הרתעה" ולא "הגנה". מדוע?
כיוון שלמרות תקציב ביטחון עצום, יש עובדה פשוטה – לצבא האמריקאי אין אפשרות "להגן" על הציבור בארה"ב מפני אפשרות של השמדה מוחלטת. על ידי רוסיה ובקרוב מאד גם על ידי סין.
הם אפילו אינם מנסים ליצור חזות כאילו הם יכולים לעשות זאת. גם באתר של משרד ההגנה של ארה"ב שבו מוצגות היכולות של ארה"ב לשימוש בנשק גרעיני, הם מבליטים את "ההרתעה" ולא את "ההגנה". אולי צריך לשנות את השם ל"משרד ההרתעה".
בארה"ב מוצבים (באלסקה ובקליפורניה) פחות מחמישים משגרים ליירוט טילים בליסטיים. לרוסיה, לפי הסכם נוכחי עם ארה"ב, יש כ-700 משגרים פעילים נושאי נשק גרעיני (כ-1550 פצצות גרעיניות). המשגרים בארה"ב מיועדים ליירט טילים שמגיעים מעל הקוטב הצפוני. רוסיה טוענת שכעת היא יכולה לשגר טילים שינועו מעל הקוטב הדרומי. כמו כן מערכות אלו ליירוט טילים, אינן יכולות ליירט טילים שאינם נעים במסלול בליסטי קבוע (שניתן לחשב אותו), כמו גם לא טילי שיוט (שמערכות מכ"מ אינן יכולות "לראות" אותם, אלא בטווח קצר מאד – בגלל "עקמומיות כדור הארץ"). בעיקר לא טילי שיוט שנעים במהירות של יותר מ-5000 ק"מ בשעה.
אז למעשה יש "משרד הרתעה".
אבל מלבד זה קיים גם "קו טלפון לתיאום בטחוני" כדי למנוע התנגשות שתגרום להשמדה כללית.
אבל המודל הזה של "תיאום בטחוני" הוא חסר היגיון והוא לא יכול להתקיים לאורך זמן. ננסה להסביר.
מהו "התיאום הביטחוני"?
מאז תחילת המבצע הצבאי של רוסיה באוקראינה, דווח פעמיים (?) על שיחות טלפון שנערכו בין בכירי מערכת הביטחון בארה"ב וברוסיה. כמו כן דווח על מפגש שנערך באיסטנבול -טורקיה בין בכירים בשירותי המודיעין של מדינות אלו.
מדי פעם דווקא בכירים במערכת הביטחון של ארה"ב מדגישים את הצורך לשמור על "ערוצי תקשורת" עם הממשל ברוסיה. בשביל מה?
לכאורה, כדי למנוע הסקת מסקנות הרות גורל "מאירוע כלשהו". אולי.
האם יש גם "תיאום בטחוני" ביניהם? למשל, להגביל את הלחימה בפועל באוקראינה לשטחה של אוקראינה. כיצד? ארה"ב לא תספק לאוקראינה טילים שיכולים לפגוע "עמוק" בשטחה של רוסיה בתשתיות צבאיות. רוסיה לא תפגע בתשתיות כאלו בשטחים מחוץ לאוקראינה. למשל, ארה"ב תגביל את כמות הנשק ההתקפי שהיא מספקת לאוקראינה. רוסיה לא תפציץ מרכזי אוכלוסיה במערב אוקראינה – הפצצות שתגרומנה למנוסת מיליונים אל מחוץ לאוקראינה ותגרומנה ללחץ גדול על מנהיגי "המערב" לשלוח "כוח שלום" לאוקראינה. אולי.
אולי גם "מתאמים" שאחרי תקופה של "התקוטטות" , יגיעו "להסכם שיתחשב בצרכי הביטחון של רוסיה. הכול ייתכן.
אבל קיים שוני בגישה של רוסיה/סין למודל של "תאום בטחוני", לעומת הגישה של ארה"ב.
הגישה של ארה"ב היא, שאין זה משנה מה צורת היחסים הכללית בין ארה"ב לרוסיה/סין, עד כמה הם גרועים, עדיין יתקיים "תיאום בטחוני". (משהו דומה למודל בשכונה שלנו בין ישראל לרשות הפלשתינאית). כלומר, אין זה משנה עד כמה ארה"ב ובנות בריתה תפגענה ברוסיה/סין, מלבד פגיעה צבאית ישירה, עדיין יתקיים "תאום בטחוני".
אבל הנחה כזו אינה קיימת בהכרח אצל רוסיה/סין. כלומר, יתכן מצב שהן לא תעננה לצלצול הטלפון. מדוע?
כדי להכריח את "מקבלי ההחלטות" בארה"ב לבחור בין אפשרות הרת גורל לבין שנוי ההתנהלות שלהם.
למשל, אם "מטילי סנקציות" יחליטו להטיל סנקציות על כול מי שסוחר עם רוסיה. יודיעו שהם מחרימים נכסים פיננסיים של רוסיה שמוחזקים "במערב". כלומר "יחסים" בשפל שאין נמוך ממנו. בו בזמן ימשיכו לספק נשק וסיוע כספי לאוקראינה.
ואז.. רוסיה תתקוף תשתיות לוגיסטיות – צבאיות בפולין/רומניה. והיא לא תענה לצלצול טלפון מארה"ב.
אז ייתכן "שמקבלי החלטות" בארה"ב יאלצו לבחור בין אפשרות הרת גורל לבין שנוי ההתנהלות שלהם – במלחמה "להגנת ערכים" ולא במלחמה "להגנת שטחה של ארה"ב". זהו מצב שהם מעולם לא היו בו!
כלומר, ההנחה "שתאום בטחוני" יתקיים בכול מצב של "יחסים" בין המדינות, הוא תקווה של מי שסבור שהוא יכול להזיק ליריב, בלי עימות צבאי ישיר, הרבה יותר מאשר היריב יכול להזיק לו. וכך "לנצח" בעימות. אבל ייתכן שזה לא מה שיקרה במציאות.
(בזמן "המלחמה הקרה" בין "המערב" לברית המועצות, לא היה עימות צבאי סמוך לגבולות של מי מהן. המלחמה בווייטנאם והמלחמה (של ברית המועצות) באפגניסטן, היו "רחוק מהבית"). זה אינו המצב באוקראינה וגם לא מה שעלול לקרות "בעניין טייוואן".
כלומר, “הפחד" האפשרי של "מקבלי החלטות" בארה"ב הוא, שיאלצו לבחור באפשרות הרת גורל במלחמה בגלל "ערכים". ולא רק זאת.
מה הייתה המסקנה של "מקבלי החלטות" בארה"ב מהמלחמה בווייטנאם?
שאין לנהל מלחמות בגלל "ערכים" על ידי כך שמאלצים אזרחים/בוחרים להשתתף בהן.
ולכן, מיד אחרי שארה"ב הוציאה את צבאה מווייטנאם (1973), בוטל "שירות חובה" בצבא האמריקאי! כלומר, המלחמה בווייטנאם עדין נעשתה על ידי חיילים שנאלצו להתגייס לצבא האמריקאי!
מאז, ארה"ב לא ניהלה שום מלחמה במרחק של אלפי ק"מ מארה"ב, על ידי גיוס "חובה" של אזרחים. מה שקרה, בייחוד במלחמה בעיראק, שגויסו חיילי "מילואים" וחיילים "ממשמר לאומי" של מדינות שונות בארה"ב. אלו אנשים שלפי חוזים, הם התחייבו "לשירות לפי קריאה" (בתמורה להטבות כלכליות.) גם "גיוס" כזה מעורר התנגדות פוליטית, כאשר הוא נמשך לאורך תקופה ארוכה, בלי תוחלת לסיום מלחמה שנערכת בגלל "ערכים".
השלטון ברוסיה, ניסה לנהוג כך במבצע שלו באוקראינה. כאשר התברר שזה בלתי אפשרי הוא גייס 300 אלפי אזרחים!
במקרה של עימות צבאי ישיר בין רוסיה לארגון נאטו – ארה"ב לא תוכל לשלוח למלחמה רק חיילי "מילואים" ומשמר לאומי. זאת בגלל אבדות גדולות מאד שיהיו בעימות כזה, גם בלי שימוש בנשק גרעיני. כמו כן בגלל שרוסיה תוכל לגייס יותר מ-2-3 מיליוני אזרחים למלחמה כזו שנערכת סמוך לגבולות שלה.
כלומר, “מקבלי החלטות" בארה"ב, גם בלי עימות גרעיני, יצטרכו לגייס (חובה)מיליוני אזרחים למלחמה בגלל "ערכים". האם זה יהיה אפשרי מבחינה פוליטית?
ייתכן שאלו שמשתתפים כעת "באיחוד משפחות" (ערב הסעודית – איראן – סוריה) סבורים שזה אינו סביר ולכן עדיף להם לחזור "להתנשק ולהתחבק עם השכנים", מאשר לסמוך על הצהרות של פוליטיקאים במרחק של אלפי קילומטרים מהמדינות שלהם. מה עוד, כפי שקרה בעבר, אלו "מתחלפים" אחרי שציבור (הבוחרים) נפגע במשך תקופה ממושכת "בדם/כסף" בלי שנראה סוף לפגיעה כזו.
ייתכן שזה מסביר את רצף האירועים "באיחוד משפחות" בשכונה שלנו.
זו לא תהיה הפתעה, אם כך יקרה גם באירופה ובאסיה. כמובן, רק אחרי שתתעצם הקטטה באזורים אלו. זה תרחיש שבכלל אינו "נצפה" כעת בהתנהלות בשוקי הון.
מדוע?
כי נוח להאמין שאין זה משנה מהם היחסים בין מדינות, תמיד יהיה "תיאום בטחוני". יש ברירה – שפויה – שלא להאמין בזה?!
עדכון אוגוסט 2023.
מזה כמה חודשים לא דווח על שום פגישה/שיחה בין בכירים "בטחוניים" בארה"ב וברוסיה. כמו כן שר ההגנה של סין מסרב להיפגש/לדבר עם שר ההגנה של ארה"ב. אולם מדי פעם נוסע למוסקבה "לקנות קוויר". ארה"ב ובנות בריתה ממשיכות לספק נשק לאוקראינה ולטייוואן. רוסיה וסין ממשיכות בתרגילים/סיורים צבאיים משותפים באוויר ובים. העיקר שקיים לכאורה "תיאום בטחוני". עד שיתברר שאינו קיים!
סיור משותף של ציי סין ורוסיה ליד חופי יפן – באוגוסט 2023. המקור לסרטון למטה:
נזכיר: ביפן (באוקינאווה) מוצבים עשרות אלפי חיילים מצבא ארה"ב.